עורך דין רפאל נבון - גניבת עין

קניין רוחני וגניבת עין

"טוב שם משמן טוב" (קהלת ז' פסוק א'). מי מאתנו לא מכיר פתגם חוכמה זה המדגיש את חשיבותו של שם טוב שיש לאדם או מוניטין הטוב שיצא לו ועליונותו על פני דבר יקר ובעל ערך. יסוד המוניטין מקבל משנה תוקף וחשיבות כאשר עסקינן בחיי העסקים והמסחר. 

ההגנה על המוניטין מפני גניבת עין מתחייבת משני אינטרסים הראויים להגנה: 
1. הגנה על היוצר והעוסק, אשר יצר במאמצים ולעיתים גם במשאבים כספיים ניכרים על פני תקופות זמן משמעותיות, בידול בין מוצריו או שירותיו למוצרים או שירותים של אחרים;
2. הגנה על הצרכנים, אשר מזהים נכסים או שירותים מסוימים עם מקור מסוים, אליו התרגלו והכירו בתכונותיו הטובות. 
עם התפתחות חיי המסחר המודרני והטכנולוגיה גדלה ופשתה התופעה המכוערת של גניבת עין. בעידן המודרני המאופיין במותגים בין לאומיים, הולכת וגדלה החשיבות הכלכלית של ההגנה המגולמת בעוולת גניבת עין. זאת למניעת שימוש בשמות, סימנים או עיצובים מסחריים בעלי מוניטין. 

עוולת גניבת עין

מקורה של עוולת גניבת עין, ככל הנראה, בשנת 1580 אז הגיש חייט אנגלי תביעה לבית משפט בטענה כי בגדיו זכו למוניטין רב, שהולך לפניהם, ולפיכך הוא נוהג לסמנם באמצעות סימן מיוחד, כאשר חייט אחר החליט לרכב גל גב ההצלחה שלו ושם את סימנו על בגדיו שלו התפורים באופן ירוד. 
 
המחוקק הישראלי ייבא את העוולה של גניבת עין מן הדין האנגלי אל תוך פקודת הנזיקין. בשנת 1999 העביר המחוקק את עוולת גניבת העין מפקודת הנזיקין לחוק עוולות מסחריות, שם הרחיב את ההגנה. העוולה של גניבת עין קבועה כיום בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות והיא קובעת כך: 
"1. גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
הוראה זו בדבר גניבת עין היא חלק משורה ארוכה של דינים, שמטרתם "להבטיח כללים בסיסיים של תחרות הוגנת ולהציב גבולות לשחקני השוק". (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל).
 
הלכה למעשה, עוולת גניבת עין מתרחשת מקום בו סוחר אחד בוחר להתחרות בסוחר אחר על-ידי העתקה או חיקוי של מאפיינים של הסוחר המקורי, כגון שמו, סימנו, עיצוב מוצריו, אריזתם. העוולה אינה מוגבלת לדרכים מסוימות לחיקוי והעתקה שכן אלו רבות ומגוונות. העוולה מגדירה תוצאה אסורה: אם אכן הצרכנים עלולים לטעות ולסבור כי המוצר או השירות האחרים מקורם בסוחר המקורי או קשורים אליו. 

הוכחת גניבת עין

העוולה של גניבת עין גם אינה מצריכה להוכיח כוונה לרמות או להטעות מצד המעוול על מנת לזכות בסעדים נגדו. 
המבחן שנקבע בפסיקה כמבחן להוכחת עוולת גניבת עין, הוא המבחן הכפול:
א. הוכחת מוניטין במוצר המופר.
ב. הוכחת חשש סביר להטעיית הציבור.
 
המבחן להוכחת יסוד ההטעיה של גניבת עין הוא מבחן אובייקטיבי, במסגרתו נבחן קיומו של חשש סביר לכך שצרכן יטעה וירכוש את מוצרו של הנתבע, בעוד הוא סבור כי הוא רוכש את מוצרו של התובע, או מוצר הקשור למוצרו של התובע.
ב"גניבת עין" מבחני הדמיון המטעה שגובשו בפסיקה זכו לכינוי "המבחן המשולש". מבחן זה הוא למעשה מבחן משולש, המורכב ממבחני המשנה הבאים:
א. מבחן המראה והצליל.
ב. מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק.
ג. מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר.
ראה למשל - ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275, 278.

מבחן גניבת עין

מבחנים דומים אומצו בפסיקה גם ביחס להפרת סימן מסחר רשום. ראו בהקשר זה המאמר באתר הבית בנוגע להפרת סימן מסחר רשום.  
 
מבחן המראה והצליל נחשב למבחן המרכזי מבין שלושת יסודותיו של "המבחן המשולש". על פי מבחן זה, נקבע בפסיקה בנושא גניבת עין, כי יש להימנע מפני מתן משקל יתר לבחינה פרטנית ומדוקדקת של הרכיבים החזותיים השונים, אלא יש להתמקד ברושם הכללי המתקבל מהתבוננות במוצרים העומדים לבחינה. קל וחומר, כאשר המדובר במוצר פשוט, אשר תשומת הלב המוקדשת לו על ידי הצרכן בעת רכישתו איננה גבוהה. ראו – רע"א 1065/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ ואח' נ' Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A.   
 
עוד נפסק בפסיקה, כי חיקוי מכוון של מוצרו של המתחרה מעיד כשלעצמו על קיומו של חשש להטעיית ציבור הלקוחות מן ההיבט האובייקטיבי, כמו גם על קיומו של מוניטין למוצר. ראו למשל בפרשת דיאליט בע"מ נ' חברת יהלום בע"מ: 
"זאת ועוד: עצם העובדה, שהוכחה לכאורה, כי המשיבה מצאה לנכון להעתיק את העיצוב החיצוני של מכונות המבקשת וחלקיה החיצוניים, מהווה ראיה לכאורה לקיומו של מוניטין של  המבקשת  במכונות  אלו,  שהרי  איש  לא  יטרח  לחקות  מוצר  נטול  מוניטין" 
עוולת גניבת עין אינה דורשת, כי השם של המוצר או סימנו יהיו סימן מסחר רשום, ודי בהוכחת קיום המוניטין של התובע בעסקו כדי להעניק למוצר שלו. ראה למשל – עא 8981/04 אבי מלכה  "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות.

גניבת עין - הסעד לנפגע

הסעד לו זכאי מי שנפגע מעוולה של גניבת עין הוא כמובן בראש וראשונה סעד מניעתי של מתן צו למניעת המשך התופעה. אך לא רק זאת. הנפגע מגניבת עין זכאי גם לפיצויים, והמחוקק אף קבע לצורך כך בחוק עוולות מסחריות פיצויים ללא צורך בהוכחת הנזק בסכום של עד 100 אלף ₪. ראו שם בסעיף 13 לחוק:
"(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. 

למשרדנו ידע וניסיון נצבר בתחום הנדון של גניבת עין בעשרות תיקים. נשמח לעמוד לרשותכם ולסייע. 

צרו קשר