משפט מנהלי
צו הפסקה מנהלי

רשות מקומית המבקשת להביא לסגירת עסק הפועל ללא רישיון, או תוך הפרה של תנאי רישיון, יכולה לפעול באמצעות שלושה אמצעים ונתיבים על פי חוק רישוי עסקים: 
האחד - הגשת כתב אישום, אשר בסיומו אם בעל העסק יורשע, יוצא נגדו צו סגירה לפי סעיף 16 לחוק.
השני - הגשת כתב אישום ביחד עם בקשה לצו סגירה לפי סעיף 17 לחוק.
השלישי - הוצאת צו סגירה/הפסקה מנהלי לפי סעיף 20 לחוק. צו זה תקף ל- 30 ימים, והרשות יכולה להאריכו אם מוגש על ידה כתב אישום. 


צו סגירה מנהלי הינו צעד דרסטי ונתון לביקורת שיפוטית כמו כל מעשה מנהלי אחר. לפיכך נקבעו בפסיקה כללים להוצאתו. 
צו סגירה מנהלי פוגע קשות בזכות לחופש עיסוק, וזאת עוד בטרם קיומו של הליך שיפוטי.  
מן הידועות היא בארצנו, כי הליך לרישוי עסק אורך פרק זמן לא מבוטל, זאת בשל האישורים הרבים הנדרשים של הגורמים השונים, ובהם הרשות המקומית, ועדת התכנון, רשות הכיבוי, משרד הבריאות ועוד.
לפיכך ועל רקע האמור התפתחה בבתי המשפט הלכה פסוקה, לפיה על הרשות המקומית לנקוט בצו הפסקה בזהירות משנה, ורק באותם מקרים הכרחיים, שבהם קיים סיכון של ממש או דחיפות בהוצאת הצו.    

פסק דין מנחה לענין זה ניתן על ידי בית המשפט העליון ברע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ' מיאו והאו בע"מ (פורסם בנבו). שם נדרש בית המשפט לפרשנות ויישום של צו הפסקה לפי סעיף 17 לחוק (היינו – יחד עם כתב אישום), ואולם הרציונל הוא זהה ואף ביתר שאת ביחס לצו הפסקה מנהלי על פי סעיף 20 לחוק. וכך מציין שם בית המשפט בפסק הדין: 

אלא שבשונה מסעיף 16, צו הפסקת עיסוק זמני ניתן לפני שהוכחה אשמתו של הנאשם. בשלב זה של ההליך הפלילי נהנה הנאשם מחזקת החפות, והשאלה אם יש מקום להרשיעו בעבירה של הפעלת עסק ללא רישיון או בחריגה מתנאיו טרם התבררה והוכרעה. ככל שההליך הפלילי יסתיים בזיכויו של הנאשם, הנזק שייגרם לו ולצדדים שלישיים כתוצאה מהצו עלול להיות רב וחסר תקנה. הבדל זה בין הצווים מסיט את נקודת האיזון הראוי לכיוונו של הנאשם ומחייב את בית המשפט להקנות משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות להליך הוגן ולחופש עיסוק. הבדל זה משליך על עיצוב אמת המידה למתן צו הפסקת עיסוק זמני לפי סעיף 17 לחוק: כתנאי למתן סעד שברגיל מותנה בהרשעה כבר בשלב הגשת כתב האישום – שומה על המאשימה להראות שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב המגולם במטרות החוק, וכי לא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר. כך, למשל, עילה למתן צו עשויה לקום אם הפעלת העסק יוצרת סיכון ממשי לציבור (השוו: ע"פ (מחוזי נצ') 25350-10-11 מפעלי ברודני בע"מ נ' עיריית נצרת עילית [פורסם בנבו] (3.1.2012)), גורמת למטרד ולפגיעה באיכות הסביבה (השוו: עפ"א (מחוזי מר') 32373-04-12 דבוש נ' מועצה אזורית לוד [פורסם בנבו] (14.1.2013)), או פוגעת באופן בוטה בשלטון החוק (השוו: ע"פ (מחוזי חי') 6672-04-11 עיריית חיפה נ' בן שמואל [פורסם בנבו] (14.4.2011); ת"פ (שלום חד') 30724-12-12 מדינת ישראל נ' מול השופט [פורסם בנבו] (8.1.2013)) – והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר. כמו כן יש ליתן משקל מתאים לשאלה אם מדובר בעסק שניתן לו רישיון בעבר, ושבעליו מואשם בהפרת תנאי מתנאיו או שמא מדובר בעסק שלא ניתן לו רישיון כלל. ככל שבעל העסק החל בהפעלתו בלא לפעול לקבלת רישיון עסק כלל, תפעל עובדה זו לחובתו, שכן אין מקום ליתן יד לתופעה של עסקים הפונים לקבלת רישיון עסק רק לאחר שננקטים כלפיהם הליכים פליליים – התנהלות הפוגעת בשלטון החוק (ראו ע"פ (מחוזי חי') 10131-02-09 מגרסות יופי נוף בע"מ נ' עיריית קריית אתא [פורסם בנבו] (22.2.2009); ת"פ (שלום י-ם) 8493/03 מדינת ישראל נ' בן אלי [פורסם בנבו] (26.1.2010)). בית המשפט יציב על כף המאזניים את השיקולים שעליהם עמדנו, תוך מתן משקל הולם לעובדה שהנאשם טרם הורשע בדין". 
     
ואם נסכם: הקריטריונים והשיקולים המנחים, שעל הרשות המקומית לשקול בהוצאת צו הפסקה מנהלי, הינם מחמירים, ובהם: רמת הוכחה גבוהה, קיום עילה להפסקה מיידית של העיסוק, איזון בין הנזק לבעל העסק לבין האינטרס הציבורי, בחינת מידתיות הצו לעומת אמצעים אחרים להשגת מטרות החוק. 

בעל עסק יקר – נתקלת בקשיים מול רשויות הרישוי או חלילה ניתן ניתן צו הפסקה, צו סגירה, אתה מוזמן לפנות אלינו לייעוץ ולסיוע.    

למשרדנו ניסיון רב בהליכים משפטיים של צווי הפסקה מנהליים ונשמח לעמוד לרשותכם ולייעץ בכל עת. 
אם גם אתם זקוקים לייעוץ משפטי, מוזמנים לפנות למשרדנו ונשמח להעניק סיוע מקצועי ומנצח.

----------------------------

עתירה מנהלית

עתירה מנהלית היא עתירה של אזרח נגד רשות מנהלית כמו הממשלה, עירייה, רשות מקומית וגופים ציבוריים נוספים בנושאים כמו ארנונה, חינוך, רישוי עסקים, רשויות מקומיות וכדומה. העתירה המנהלית מוגשת לבתי המשפט המחוזיים, בשבתם כבתי המשפט לעניינים מנהליים. כל אזרח יכול להגיש עתירה מנהלית כשהמטרה של עתירה מנהלית היא לשמש כלי בידי האזרחים לנסות לשנות החלטות שונות, ביצוע חוקים ותקנות שהתקבלו ע"י הרשויות והגופים הציבוריים השונים בצורה לא ראויה ולא הוגנת. עתירות אלו מכונות בג"צונים, על שם בית הדין הגבוה לצדק שדן בעבר בכל העניינים המנהליים והועברו על פי חוק בשנת 2000 לבתי המשפט לעניינים מנהליים.

עניינים מנהליים אחרים שאינם עונים לנושאים הנ"ל, נדונים בבג"ץ, מכח סמכותו השיורית. בית המשפט לענייניים מנהליים רשאי להעביר לבג"ץ כל עניין הנראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת.  

ערעור מנהלי הוא ערעור של הפרט על החלטה של רשם האגודות השיתופיות, ועדת ערר בעניין היטל מים וביוב, החלטות מסוימות לפי חוק התכנון והבניה ועוד. 

תובענה מנהלית הינה תובענה לסעד אזרחי שעילתה עניין מנהלי לפיצויים במכרז ציבורי או תובענה ייצוגית בשל גבייה שלא כדין.

הנושאים שבהם מוגשת עתירה מנהלית הם מגוונים: עתירה מנהלית יכולה להיות מוגשת בשל החלטות שונות של העירייה, כגון: גביית ארנונה שלא כדין, צו הריסה בשל בנייה לא חוקית, הפרת "הבטחה מנהלית" ועוד. עתירה מנהלית יכולה להיות מוגשת גם על-ידי משתתף במכרז הטוען שזכותו נפגעה. עתירה מנהלית יכולה להיות מוגשת ע"י אזרח שנפגע מהחלטות של וועדות שונות כמו החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה, נגד משרדי ממשלה, נגד משרד הביטחון, משרד החינוך בשל החלטות שנוגעות לשיבוץ ילדים לגנים ולבתי הספר ועוד.

מימד הזמן חשוב מאוד בהקשר של עתירה מנהלית. השתהות מיותרת עלולה להכריע את גורל העתירה, וביהמ"ש עלול לדחות אותה, לכן יש להגיש את העתירה המנהלית ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 יום "מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל עליה הודעה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". 

מימד הזמן חשוב מאוד בהקשר של עתירה מנהלית. השתהות מיותרת עלולה להכריע את גורל העתירה, וביהמ"ש עלול לדחות אותה, לכן יש להגיש את העתירה המנהלית ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 יום "מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל עליה הודעה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם".

על העתירה המנהלית לכלול את כל ההיבטים של הנושא בכדי להציג בפני בית המשפט תמונה מלאה. 
למשרד עורכי דין רפאל נבון ידע רב ובקיאות בתחום העתירות המנהליות ודיני המכרזים. עו"ד נבון ייצג בהצלחה לקוחות פרטיים וגופים עסקיים בעתירות וסכסוכים מול רשויות עירוניות ורשויות הממשלה, לרבות בנושאי תכנון ובניה.  

 

דיני מכרזים

דיני המכרזים הינם תחום ספציפי במסגרת המשפט הציבורי-מנהלי, אשר מסדיר את אופן ההתקשרות של גופים ציבוריים עם גורמים חיצוניים בחוזים שונים. ככלל, "מכרז" הינו הליך של פניה לציבור לצורך קבלת הצעות להתקשרות בהסכם לרכישת מוצרים, קבלת שירותים מקצועיים, או איוש משרה. המכרז מתבצע באמצעות עריכת מעין תחרות או התמחרות בין הפונים השונים, וזאת על מנת לבחור מהם את ההצעה הטובה ביותר לעורך המכרז.  בין הפרמטרים שנשקלים לצורך זה ניתן למנות את מחיר ההצעה, ניסיון מקצועי של המציע, איתנות פיננסית, זמן אספקה, ועוד. 

חובת עריכת מכרזים במגזר הציבורי 
מקובל לערוך מכרזים הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, אולם החובה לערוך מכרזים בארץ מוטלת רק על המגזר הציבורי. כלומר, עריכת מכרזים במגזר הפרטי הינה וולונטארית, ובהתאם לשיקול דעתו של הגוף הפרטי. לעומת זאת, המגזר הציבורי בארץ מחויב לערוך מכרז על פי החוק, אלא אם כן, המדובר בפטור ספציפי שהוגדר בחוק. 

מפיקים תועלת עסקית וציבורי
החובה המוטלת על הגופים הציבוריים לערוך מכרזים נועדה להגשים שני אינטרסים/עקרונות מרכזיים:

האינטרס הציבורי לשוויון ולטוהר המידות – עיקרון זה נועד להבטיח מתן אפשרות שווה, סיכוי שווה, ויחס זהה והוגן, לכל איש מתוך הציבור שמעוניין להתקשר בהסכם עם הגוף הציבורי.

האינטרס העסקי להשגת יעילות כלכלית – עיקרון זה נועד להבטיח כי הגוף הציבורי ישיג לעצמו מקרב ההצעות השונות את האיכות הטובה ביותר האפשרית, ובתמורה למחיר נמוך ככל האפשר. כלומר, מדובר בשימוש מושכל בכספי הציבור על מנת שלציבור תצמח התועלת המרבית בתמורה למחיר זול ככל האפשר.

על מנת להגשים את המטרות הללו, על הגוף הציבורי להקפיד לערוך את המכרז תוך שמירה על כללי ההגינות, השקיפות, טוהר המידות, וניקיון הכפיים, ולמנוע שחיתות ומשוא פנים.  

מה אומר החוק?
דברי חקיקה העיקריים, אשר מעגנים את חובת עריכת המכרזים לגבי הגופים הציבוריים בארץ הינם כמפורט להלן:

חוק חובת מכרזים, תשנ"ב-1992, ותקנות חובת מכרזים, תשנ"ג-1993 חיקוקים אלו חלים על כל משרדי הממשלה, תאגידים ממשלתיים, מועצות דתיות, קופות חולים, ועוד.

פקודת העיריות (נוסח חדש) וצו המועצות המקומיות (א) התשי"א-1950. חיקוקים אלו חלים העיריות, המועצות המקומיות, ואיגודי הערים.

תקנות חובת המכרזים (התקשרויות מערכת הביטחון), תשנ"ג–1993. תקנות אלו חלות על משרד הביטחון והחברות הממשלתיות הביטחוניות, כגון התעשייה האווירית, תע"ש, ורפא"ל.

תקנות חובת המכרזים (התקשרויות של מוסד להשכלה גבוהה), תש"ע–2010. תקנות אלו חלות על מוסדות ההשכלה הגבוהה שמתוקצבים על ידי המדינה.

בצד דברי החקיקה הללו, קיימת גם פסיקה ענפה של בתי המשפט, אשר עיצבה את מהותם ותכליתם של כללי דיני המכרזים בארץ. כללים אלו נועדו להבטיח, כי הגופים הציבוריים שמחויבים לערוך את המכרזים, אכן ייערכו אותם באופן הוגן, יעיל, וללא משוא פנים. 

מה כוללים דיני מכרזים?
דיני המכרזים כוללים, הן את דברי החקיקה והן את הפסיקה בנושא המכרזים. דינים אלו עוסקים בנושאים שונים, וביניהם: מתי חלה החובה לערוך מכרז ומתי ישנו פטור מחובה זו; סוגי המכרזים השונים שניתן לערוך (מכרז פומבי רגיל, מכרז פומבי מוגבל, מכרז סגור, מכרז חד שלבי לעומת מכרז דו שלבי, וכדומה); מהם מסמכי המכרז; אופן קביעת תנאי הסף; הערבות למכרז; אופן פרסום המכרז; הרכב ועדת המכרזים; סמכויות ועדת המכרזים; אופן בדיקת ההצעות; אופן ההתייחסות להצעה שנפל בה פגם (ההבדל בין פגם מהותי לפגם טכני); אופן ההשוואה בין ההצעות; אופן ניהול המו"מ עם המציעים השונים; זכות העיון למציע שהפסיד במכרז לעיין במסמכי המכרז ומסמכי ההצעה הזוכה; תקיפת תוצאות מכרז על ידי מציע שהפסיד במכרז – כלומר, נקיטה בהליך משפטי אשר מערער על תוצאות המכרז; בית המשפט המוסמך לדון בתקיפת תוצאות מכרז, ועוד ועוד.

לעורך דין רפאל נבון ידע רב ובקיאות בתחום דיני המכרזים. עו"ד נבון ייצג בהצלחה לקוחות פרטיים וגופים עסקיים בעתירות וסכסוכים מול רשויות עירוניות ורשויות הממשלה, לרבות בנושאי תכנון ובניה. 

בכל שאלה בנושא דיני מכרזים אתם מוזמנים לצור קשר ואשמח לתאם פגישה ללא התחייבות.
שלכם בברכה,
עו"ד רפאל נבון

מוזמנים לפנות בכל שאלה