עורך דין רפאל נבון - סימן מסחר

סימן מסחר רשום

סימן מסחר רשום מקנה לבעליו זכות מונופוליסטית, המוכרת כזכות קניינית או רכושית, בסימן המסחר הרשום וביחס לסוג המוצרים הספציפי, אשר הוכרו על ידי רשם סימני המסחר בתעודת הרישום. פקודת סימני המסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 קובעת כך בסעיף 1 לפקודה: "הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך - (1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;

הפרת סימן מסחר רשום

עיון בהגדרה זו מעלה מיד, כי המחוקק קבע שני תנאים מצטברים לקיומה של הפרה:
תנאי ראשון:  השימוש בסימן המסחר נעשה לגבי טובין מאותו הגדר.
תנאי שני: השימוש נעשה בסימן מסחר זהה או דומה לסימן המסחר הרשום.
להלן נעמוד בקצרה על שני תנאים אלו להפרת זכויות סימן מסחר רשום וכיצד פורשו בפסיקת בתי המשפט בארץ.

תנאי ראשון: טובין מאותו הגדר

סימן מסחר רשום אינו מקנה לבעליו זכות לשימוש בלעדי על כל קשת הסחורות והשירותים הקיימים בעולם המסחר והקמעונאות. החוק מקנה לבעל הסימן הרשום זכות לשימוש בלעדי אך ורק על אותם הטובין ו/או השירותים אשר הוגדרו ונקבעו בתעודת הרישום וכן על טובין או שירותים בעלי אופי דומה. 

ניתן לשייך או לאפיין טובין שונים כמשתייכים לאותו הגדר של סימן מסחר כאשר יש להם מן המשותף וכאשר שיווקם תחת סימן מסחר זהה או דומה עלול להביא להטעיית ציבור הצרכנים. בהקשר זה בית המשפט בוחן את הדברים בעיניו של הצרכן הפשוט והסביר. 
ישנם מקרים וסכסוכים שבהם הקביעה והשיוך להגדר היא פשוטה, ואולם ישנם גם מקרים גבוליים בהם הקביעה אינה פשוטה ובית המשפט נדרש לבחון ולשקלל את כל נסיבות עניין סימן המסחר. 
השאלה שצריכה להישאל היא "האם אנו מצויים באותה "משפחה מסחרית" במסגרתה מתקיים החשש לפיו יסיק הצרכן על קשר או חסות מטעם בעל הסימן הרשום על העושים בו שימוש". כך נקבע בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3559/02, מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר הימורים בספורט. ה"משפחה המסחרית" תיבחן תמיד לפי נסיבות העניין, המבנה של השוק הרלבנטי וסוג הצרכנים והלקוחות.  

תנאי שני: השימוש נעשה בסימן מסחר זהה או דומה לסימן המסחר הרשום

בהנחה שהמדובר באותו הגדר, נדרש בית המשפט למבחן השני – היינו האם המדובר בסימני מסחר דומים עד כדי הטעייה. מבחני הדמיון המטעה שגובשו בפסיקה זכו לכינוי "המבחן המשולש". מבחן זה הוא למעשה מבחן משולש, המורכב ממבחני המשנה הבאים:
א. מבחן המראה והצליל.
ב. מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק.
ג. מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר.


סימן מסחר: מבחן המראה והצליל 

מטבע הדברים, זהו המבחן הראשוני והעיקרי מבין השלושה. כאשר בית המשפט נדרש לבחון אם שני סימנים דומים עד כדי הטעייה, הוא בודק את החזות של הסימנים אחד לעומת השני, תוך שהוא כמובן לוקח בחשבון את "זכרונו הבלתי מושלם של הצרכן" ואת העובדה כי הצרכן הפשוט לא עורך השוואות מדויקות כדי למצוא הבדלים אלא נוטה לרוב להתרשם מרושם ראשוני. 
כאשר המדובר בשם – בית המשפט בוחן גם את השם עצמו – אם המדובר בשם גנרי או שם תיאורי, שאז ההגנה עליו תהא מזערית, אם בכלל. ככל שהשם הוא מיוחד ושונה, ההגנה עליו תגבר. ראה למשל – פסק דינו של ביהמ"ש העליון ברע"א 78936/09 ג.ו.פ שמש השקעות בע"מ נ' נעמה מנשה.     
יחד עם מבחן המראה בוחן בית המשפט גם את דמיון הצליל בין הסימנים – הגייה של שני הסימנים והשוואה מבחינה פונטית.  


סימן מסחר: מבחן חוג הלקוחות וסוג הסחורות

כאן בוחן בית המשפט את קהל הצרכנים והלקוחות העושים שימוש בטובין או השירותים הרלבנטיים. ככל שהמדובר בטובין שחוג הלקוחות שלהם הוא מתוחכם יותר, יקטן כמובן הסיכוי להטעיה, ומנגד ככל שהמדובר בטובין פשוטים המיועדים לקהל רחב יותר, הסיכוי להטעיה יגבר. בהתאם ומטבע הדברים, ככל שהמדובר בטובין יקרים יותר, הצרכן יקפיד יותר בבדיקותיו, והסיכוי להטעיה קטן. 
בהתאמה יש גם חשיבות לאופי שיווק המוצר – בחנויות, באתרי אינטרנט, בירידים וכיוצא בזה. כל אלו יילקחו בחשבון וייבחנו פרטנית בכל מקרה ומקרה.  
בע"א 715/68 פרו-פרו ביסקויט (כפר סבא) בע"מ נ' פרומין ובניו בע"מ, קבע בית המשפט העליון: "השאלה המכרעת היא תמיד בפועל השם מטעה או עלול להטעות את הציבור הנזקק לו, או חלק ממנו, מפאת הדמיון שבו לסימנו הרשום של התובע, ואבן הבוחן היא אם אנשים מן הציבור, בעלי תבונה רגילה הפועלים בזהירות מקובלת, עלולים לטעות ולבלבל את התוצרת בין הצדדים".       
 

סימן מסחר: מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר

מבחן זה הוא מבחן סל כללי ובמסגרתו רשאי בית המשפט לבחון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה העומד בפניו – ובכלל זה מיהם הצדדים לסכסוך, הקשר בין הצדדים, התנהגות הצדדים ועוד. 
 

סיכום סימני מסחר 

כאשר נדרש בית המשפט לבחון הפרה של סימן מסחר – בוחן בית המשפט תחילה האם המדובר באותו הגדר, ולאחר מכן עורך בחינה ובודק האם הסימנים דומים עד כדי הטעיה, תוך שהוא נעזר ב"מבחן המשולש", כפי שפורט לעיל.  מצא בית המשפט כי אכן ארעה הפרה, הסעדים העומדים לנפגע מוגדרים בסעיף 59 לפקודה, ובהם בראש וראשונה צו למניעת ההפרה כמו גם פיצוי על הנזק שנגרם:
" (א) במשפט על הפרה יהיה התובע זכאי לסעד בדרך של צו מניעה ולדמי נזק בנוסף על כל סעד אחר שבית המשפט הדן בדבר מוסמך לתיתו..." חשוב עוד לציין, כי התובע לא נדרש להוכיח כוונה לרמות או להטעות מצד הנתבע. די שיוכיח כי היתה הפרה כדי לזכות בסעדים.  


למשרד עורכי דין נבון – קולן ידע וניסיון נצבר בתחום הגנה על סימני מסחר בעשרות תיקים. בימים אלו הצלחנו לשכנע את בית המשפט המחוזי בתל-אביב וזכינו בצו מניעה למניעת הפרת סימן המסחר של רשת החומוסיות המוכרת "חומוס אליהו".