סימני מסחר, פטנטים, המצאות, 
אפליקציות, זכויות שידור, יצירות אמנות ...

קניין רוחני וזכויות יוצרים

קניין רוחני

המונח קניין רוחני מתייחס לכל יצירה שהיא פרי מחשבה ורעיון של אדם. מדובר במשאבים שהם יציר מוחינו הקודח. הניסוח המשפטי גורס כי אלו "זכויות הקשורות ליצירת רוח האדם בטובין ובמשאבים שאינם מוחשיים". הכוונה היא להבדיל מנכסים גשמיים כשבאנגלית המונח הוא Intellectual Property. קניין רוחני מאגד בחובו זכויות יוצרים שונות וכולל פטנטים, זכויות שידור, סימני מסחר של חברות עסקיות, מעגלים מודפסים, יצירות אמנות, סיפורים, שירים, ציורים, צילומים, סרטים, המצאות, תוכנות, אפליקציות, סמלים, עיצובים גרפיים ועוד. 

מהות קניין רוחני

הענף המשפטי של קניין רוחני נבדל מדינים אחרים, אך לא ניתן לשייך אותו לדיני הקניין המוחשי הרגיל, כיוון שאנו עוסקים כאן במשאבים בלתי מוחשיים. דיני הקניין "הרגילים" עוסקים בקניינים מוחשיים, ממשיים, כגון חלקת מקרקעין, דירה, מכונית או חפצים אחרים. 
דיני קניין רוחני מקיפים מספר ענפים נפרדים, ועוסקים בהמצאות שפורטו ליישום (דיני הפטנטים), ביצירות, כמו מוזיקה, ספרות ושאר טקסטים כתובים, פיסול, צילום, תכנות, שידורי טלוויזיה, קולנוע ועוד (דיני זכויות יוצרים), וכן ענפים אחרים, כמו דיני המדגמים (המגנים על הצורה האסתטית של מוצר, ההגנה על זני צמחים, וסימני מסחר (Trademark), במסגרתם מוגנים סימני מסחר מסוגים שונים, לרבות סימני מסחר תלת-ממדיים (כמו סמלי מכוניות יוקרה).

השוני המרכזי בין הגנה על דיני קניין מוחשי להגנה על דיני קניין רוחני נעוץ בעובדה שבמשאבים רוחניים אין מגבלה פיזית על שימוש בו-זמני שלהם. במכונית אחת יכול לנהוג רק נהג אחד בעת הנסיעה, אולם ביצירה מוזיקלית יכולים אינסוף אנשים להשתמש בו-זמנית. השימוש על ידי האחד אינו מפריע לאחרים.

קשה לשמור ולגדר משאבים רוחניים, ולכן קשה למנוע את השימוש ביצירה ממי שאינו מסכים להישמע להוראות היוצר או הממציא. לעומת זאת נכס נדל"ן אפשר בקלות להקיף בגדר ולמנוע מאחרים להיכנס. כלומר, יוצר המחבר שיר ומפרסם אותו, יכול לבקש מאחרים לא לשיר או להשתמש בו, אולם אין לו דרך פיזית למנוע מאנשים להעתיק יצירה וקניין רוחני. כאן בדיוק נדרשת ההתערבות המשפטית, כדי שתסייע ליוצר להקים "גדר משפטית" של זכויות יוצרים, קניין רוחני במקום גדר פיזית.

לעניין קניין רוחני יש גם צד שני. יש כאלה הטוענים שהתחזקות ההגנה על קניין רוחני נעשתה שנויה במחלוקת ולעיתים מעוררת מחלוקות ציבוריות, למשל בסוגיות של שיתוף קבצים באינטרנט של שירים, סרטים וסדרות. תחום נוסף הוא תחום הפטנטים הרפואיים והטענה הנגדית היא שיש לאפשר גישה לתרופות מצילות חיים לכלל האוכלוסיה במחירים שווים לכל נפש.

נכסי קניין רוחני

בדין הישראלי יצר המחוקק שורה ארוכה של נכסים רוחניים, שונים במטרתם, בתנאים להכרת הדין בהם, בדרכי הטיפול בהם, בתקופת ההגנה ועוד. בקניין רוחני ניתן להבחין בין זכויות רשומות, שנדרש רישום הבעלות עליהם, לבין זכויות שאינן רשומות, כלומר לא נדרש מהיוצר רישום הזכויות קניין רוחני. בזכויות הרשומות ניתן למנות את הפטנט, זכויות מטפחים, מדגם רשום, סימן מסחר, קניין רוחני וכינוי מקור. בזכויות הלא רשומות של קניין רוחני מצויים זכויות יוצרים, זכויות מבצעים, ציון גאוגרפי, מוניטין, סוד מסחרי או סימן מסחר מוכר היטב, שאינו טעון רישום קניין רוחני.

כבר בשנת 1902 כתב ביאליק יצירה המתייחסת בדיוק לנושא קניין רוחני: "לא זכיתי באור מן ההפקר | אף לא בא לי בירושה מאבי | כי מסלעי וצורי ניקרתיו | וחצבתיו מלבבי. ניצוץ אחד בצור ליבי מסתתר | ניצוץ קטן - אך כולו שלי הוא | לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו | כי ממני ובי הוא". דומה כי המשורר מבקש לנסח הגדרת קניין רוחני וזכויות היוצרים. הוא חצב מליבו וממוחו הקודח יצירה מלאה ודורש להגן עליה מכל משמר. זהו בדיוק הנושא של קניין רוחני.

הגנה על קניין רוחני – אינטרס הציבור כשיקול במתן סעד זמני

דיני הקניין הרוחני משויכים באופן רגיל למשפט הפרטי. בדומה למקרקעין או למיטלטלין, הקניין הרוחני הוא קניינו של אדם או תאגיד ואם אחר פוגע בו, הסכסוך בערכאות מתנהל בין הנפגע למעוול. 

ואולם, בשונה מקניין רגיל, לפגיעה בקניין רוחני ישנן השלכות רוחב גם על ציבור הצרכנים והלקוחות. צרכנים, אשר מזהים נכסים או שירותים מסוימים עם מקור מסוים, אליו התרגלו והכירו בתכונותיו הטובות, עלולים בעקבות חיקוי או העתקה, לטעות ולהינזק.

בהחלטה חדשנית שיצאה תחת ידיו של בית המשפט העליון ביום 7.5.18 ברע"א 10075/17 high adventure ministries נ' strategic group ואח' ראה בית המשפט העליון לקבוע לראשונה, כי כאשר מתגלגל סכסוך לפתחו של בית המשפט בנושא של קנין רוחני, על בית המשפט לקחת במאזן השיקולים גם את אינטרס הציבור, זאת כבר במסגרת בקשות לסעדים זמניים. 

ובלשונו של בית המשפט העליון: 
"בשונה מסכסוכים אזרחיים אחרים, כגון דיני חוזים או קניין – בשדה הקניין הרוחני, לרבות סימני המסחר, קיים, כאמור, צד שלישי לסכסוך, הלא הוא הציבור. תכליות הדין יונקות לא רק מהאינטרסים הצרים של שני הצדדים להליך, אלא גם מתכליות ציבוריות.

גם לציבור מקום בסיפור... 
ככל שאי-מתן הסעד הזמני עלול להוביל להטעיית הצרכנים, יש לתת לכך משקל בגדרי ההכרעה לעניין הסעד הזמני... במובן זה דיני סימני המסחר מצויים בתפר שבין המשפט הפרטי והציבורי." 

בעקבות כך ראה בית המשפט העליון לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי וקבע כללים שיגנו על החברה הנפגעת כבר בסעד הזמני. החלטה תקדימית זו היא צעד נוסף וחשוב שעושה הפסיקה בהגנה על זכויות הקניין הרוחני. 

קניין רוחני וגניבת עין

גניבת עין היא עוולה נזיקית המתבצעת כאשר אדם או חברה מנסים להיבנות מהמוניטין והשם הטוב של בעל מוצר או שירות כלשהו, וזאת בדרך של הטעיית הציבור לחשוב שמקור המוצר או השירות של המעוול הוא זהה. גניבת העין פוגעת כמובן בבעליו המקוריים של המוצר או השירות, אשר לעיתים השקיע רבות ביצירת המוניטין למוצר או לשירות, על ידי כך שהיא נוגסת במכירותיו, ולפעמים גם פוגעת במוניטין עצמו כאשר המוצר המתחזה אינו עומד בסטנדרטים של המוצר המקורי.
 
עוולה מרכזית זו זכתה להתייחסות בסעיף 1א' לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), הקובע כי: 
"1. גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן,
ייחשבו בטעות כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

 
המבחן שנקבע בפסיקה כמבחן להוכחת עוולת גניבת העין, הוא המבחן הכפול:
(א) הוכחת מוניטין במוצר המופר.
(ב) הוכחת חשש סביר להטעיית הציבור.
בעניין יסוד ההטעיה נפסק, כי המבחן המקובל כולל את הרכיבים הללו: 
מבחן המראה והצליל; 
מבחן סוג הטובין וחוג הלקוחות;
ומבחן שאר נסיבות הענין הספציפי והשכל הישר.
המבחנים הרלבנטיים לענייננו נדונו גם ב-ע"א 5066/10  שלמה א' אנג'ל נ' י' את א' ברמן  [פורסם בנבו] (30.05.13) שם ציין כב' השופט י' עמית (סע' 24-25):

"24. המבחן שקבעה הפסיקה להוכחתה של הטעיה הוא מבחן אובייקטיבי לקיומו של חשש סביר שהמצג של הנתבע יגרום לצרכן להתבלבל ולרכוש מוצר של הנתבע, בעוד שהוא סבור שהוא רוכש מוצר של התובע. לצורך הוכחת יסוד זה, לא נדרשת כוונת הטעייה ולא נדרש להראות קיומה של הטעיה בפועל... כפי שהזכרנו, ההטעיה קיימת לא רק שעה שהמוצר או השירות נחשבים בטעות למוצר או השירות של התובע, אלא גם כאשר הם נחשבים בטעות לקשורים אליו.. 

" 25. קביעת קיומו של חשש סביר להטעיה נעשית באמצעות "המבחן המשולש" (המשמש גם בדיני סימני המסחר) שיסודותיו הם: (א) החזות והצליל; (ב) סוג הסחורה וחוג הלקוחות; (ג) שאר נסיבות העניין (עניין אורט, בפסקה 32; עניין כהן, בעמ' 363). למבחן זה צירפה הפסיקה את מבחן השכל הישר, ..."
 
עוד נפסק בפסיקה, כי חיקוי מכוון של מוצרו של המתחרה מעיד כשלעצמו על קיומו של חשש להטעיית ציבור הלקוחות מן ההיבט האובייקטיבי, כמו גם על קיומו של מוניטין למוצר. 
לעיתים רבות החיקוי מתבצע על דרך של אימוץ שם זהה או דומה לשם המוצר/השירות המקורי. לא פעם – ההתמודדות עם חיקוי השם אינה פשוטה. 
ההלכה קובעת כי שמות גנריים אינם זוכים להגנה. בענין רע"א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות  נ' נעמה מנשה [פורסם בנבו] (13.12.2009), נדונה הסוגיה בהרחבה, ושם נקבע בין היתר: 
 
"4. ההליך שבפנינו מעורר את הסוגיה של היקף ההגנה שיש להעניק לשם של עסק (והוא הדין לגבי שם מוצר או שירות) בגדר דיני הקניין הרוחני. מקובל להבחין, הן לעניין גניבת עין והן לעניין סימני מסחר, בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנרים; שמות תיאוריים; שמות מרמזים; ושמות שרירותיים או דמיוניים ... עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות הנזכרות. יודגש, ההבחנה בין הקטגוריות השונות אינה משליכה רק על השאלה האם זכאי השם להגנה כלשהי, אלא גם על היקף ההגנה לה הוא יזכה... ככלל, שמות גנריים אינם בני הגנה". 
 
הנפגע מגניבת עין זכאי לסעדים מבית המשפט, ובהם בראש וראשונה סעד של צו מניעה, האוסר על המשך ביצוע העוולה, וכן סעד של פיצויים, ובכלל זה פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק בסכום של עד 100 אלף ₪. 
 
משרדנו מלווה ומייצג הן תובעים והן נתבעים בעילות של גניבת עין, ונשמח לסייע לכם בכל עת.  
 
אין באמור משום ייעוץ משפטי. 

קניין רוחני וגניבת עין

"טוב שם משמן טוב" (קהלת ז' פסוק א'). מי מאתנו לא מכיר פתגם חוכמה זה המדגיש את חשיבותו של שם טוב שיש לאדם או מוניטין הטוב שיצא לו ועליונותו על פני דבר יקר ובעל ערך. יסוד המוניטין מקבל משנה תוקף וחשיבות כאשר עסקינן בחיי העסקים והמסחר. 

ההגנה על המוניטין מפני גניבת עין מתחייבת משני אינטרסים הראויים להגנה: 
1. הגנה על היוצר והעוסק, אשר יצר במאמצים ולעיתים גם במשאבים כספיים ניכרים על פני תקופות זמן משמעותיות, בידול בין מוצריו או שירותיו למוצרים או שירותים של אחרים;
2. הגנה על הצרכנים, אשר מזהים נכסים או שירותים מסוימים עם מקור מסוים, אליו התרגלו והכירו בתכונותיו הטובות. 
עם התפתחות חיי המסחר המודרני והטכנולוגיה גדלה ופשתה התופעה המכוערת של גניבת עין. בעידן המודרני המאופיין במותגים בין לאומיים, הולכת וגדלה החשיבות הכלכלית של ההגנה המגולמת בעוולת גניבת עין. זאת למניעת שימוש בשמות, סימנים או עיצובים מסחריים בעלי מוניטין. 

עוולת גניבת עין

מקורה של עוולת גניבת עין, ככל הנראה, בשנת 1580 אז הגיש חייט אנגלי תביעה לבית משפט בטענה כי בגדיו זכו למוניטין רב, שהולך לפניהם, ולפיכך הוא נוהג לסמנם באמצעות סימן מיוחד, כאשר חייט אחר החליט לרכב גל גב ההצלחה שלו ושם את סימנו על בגדיו שלו התפורים באופן ירוד. 
 
המחוקק הישראלי ייבא את העוולה של גניבת עין מן הדין האנגלי אל תוך פקודת הנזיקין. בשנת 1999 העביר המחוקק את עוולת גניבת העין מפקודת הנזיקין לחוק עוולות מסחריות, שם הרחיב את ההגנה. העוולה של גניבת עין קבועה כיום בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות והיא קובעת כך: 
"1. גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".
הוראה זו בדבר גניבת עין היא חלק משורה ארוכה של דינים, שמטרתם "להבטיח כללים בסיסיים של תחרות הוגנת ולהציב גבולות לשחקני השוק". (ע"א 3322/16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני הביטוח בישראל).
 
הלכה למעשה, עוולת גניבת עין מתרחשת מקום בו סוחר אחד בוחר להתחרות בסוחר אחר על-ידי העתקה או חיקוי של מאפיינים של הסוחר המקורי, כגון שמו, סימנו, עיצוב מוצריו, אריזתם. העוולה אינה מוגבלת לדרכים מסוימות לחיקוי והעתקה שכן אלו רבות ומגוונות. העוולה מגדירה תוצאה אסורה: אם אכן הצרכנים עלולים לטעות ולסבור כי המוצר או השירות האחרים מקורם בסוחר המקורי או קשורים אליו. 

הוכחת גניבת עין

העוולה של גניבת עין גם אינה מצריכה להוכיח כוונה לרמות או להטעות מצד המעוול על מנת לזכות בסעדים נגדו. 
המבחן שנקבע בפסיקה כמבחן להוכחת עוולת גניבת עין, הוא המבחן הכפול:
א. הוכחת מוניטין במוצר המופר.
ב. הוכחת חשש סביר להטעיית הציבור.
 
המבחן להוכחת יסוד ההטעיה של גניבת עין הוא מבחן אובייקטיבי, במסגרתו נבחן קיומו של חשש סביר לכך שצרכן יטעה וירכוש את מוצרו של הנתבע, בעוד הוא סבור כי הוא רוכש את מוצרו של התובע, או מוצר הקשור למוצרו של התובע.
ב"גניבת עין" מבחני הדמיון המטעה שגובשו בפסיקה זכו לכינוי "המבחן המשולש". מבחן זה הוא למעשה מבחן משולש, המורכב ממבחני המשנה הבאים:
א. מבחן המראה והצליל.
ב. מבחן סוג הלקוחות, סוג הסחורות וצינורות השיווק.
ג. מבחן יתר נסיבות העניין והשכל הישר.
ראה למשל - ע"א 261/64 פרו-פרו ביסקויט בע"מ נ' ל' פרומין ובניו בע"מ, פ"ד יח(3) 275, 278.

מבחן גניבת עין

מבחנים דומים אומצו בפסיקה גם ביחס להפרת סימן מסחר רשום. ראו בהקשר זה המאמר באתר הבית בנוגע להפרת סימן מסחר רשום.  
מבחן המראה והצליל נחשב למבחן המרכזי מבין שלושת יסודותיו של "המבחן המשולש". על פי מבחן זה, נקבע בפסיקה בנושא גניבת עין, כי יש להימנע מפני מתן משקל יתר לבחינה פרטנית ומדוקדקת של הרכיבים החזותיים השונים, אלא יש להתמקד ברושם הכללי המתקבל מהתבוננות במוצרים העומדים לבחינה. קל וחומר, כאשר המדובר במוצר פשוט, אשר תשומת הלב המוקדשת לו על ידי הצרכן בעת רכישתו איננה גבוהה. ראו – רע"א 1065/18 רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ ואח' נ' Barilla G. e R. Fratlli - S.p.A.   
 
עוד נפסק בפסיקה, כי חיקוי מכוון של מוצרו של המתחרה מעיד כשלעצמו על קיומו של חשש להטעיית ציבור הלקוחות מן ההיבט האובייקטיבי, כמו גם על קיומו של מוניטין למוצר. ראו למשל בפרשת דיאליט בע"מ נ' חברת יהלום בע"מ: 
"זאת ועוד: עצם העובדה, שהוכחה לכאורה, כי המשיבה מצאה לנכון להעתיק את העיצוב החיצוני של מכונות המבקשת וחלקיה החיצוניים, מהווה ראיה לכאורה לקיומו של מוניטין של  המבקשת  במכונות  אלו,  שהרי  איש  לא  יטרח  לחקות  מוצר  נטול  מוניטין" 
עוולת גניבת עין אינה דורשת, כי השם של המוצר או סימנו יהיו סימן מסחר רשום, ודי בהוכחת קיום המוניטין של התובע בעסקו כדי להעניק למוצר שלו. ראה למשל – עא 8981/04 אבי מלכה  "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות.

גניבת עין - הסעד לנפגע

הסעד לו זכאי מי שנפגע מעוולה של גניבת עין הוא כמובן בראש וראשונה סעד מניעתי של מתן צו למניעת המשך התופעה. אך לא רק זאת. הנפגע מגניבת עין זכאי גם לפיצויים, והמחוקק אף קבע לצורך כך בחוק עוולות מסחריות פיצויים ללא צורך בהוכחת הנזק בסכום של עד 100 אלף ₪. ראו שם בסעיף 13 לחוק: "(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים. 
 
   

משרד עורכי הדין רפאל נבון מתמחה בתחומי קניין רוחני, זכויות יוצרים, גניבת עין וסימני מסחר.
בשנים האחרונות משרדינו מנהל בהצלחה רבה מחלוקות, סכסוכים, בורריות וצווי מניעה בתחום
קניין רוחני. בכל שאלה אודות קניין רוחני אתם מוזמנים להגיע לפגישת ייעוץ ללא התחייבות.

צרו קשר או השאירו פרטים בטופס ונחזור אליכם בהקדם.
 

פנו אלינו
בכל שאלה בנושא 
קניין רוחני וגניבת עין
ונשמח לייעץ